בניית אמון בהליך גישור גירושין – חלק ראשון
אחד הדברים החשובים ביותר בחיים זה בניית אמון עם עצמנו ועם הסובב אותנו, שהרי אמון זה מאותם אבני יסוד שמאפיינים מערכות יחסים מכל הסוגים כמו, מערכת יחסים זוגית, מערכות יחסים בעבודה, מערכות יחסים עם החברים שלנו וכמובן עם הורינו וילדינו.
פעמים רבות מערכות יחסים בחיינו מתפרקות בשל חוסר אמון, שיכול להגיע מבגידה אישית, מחוסר תיאום ציפיות ובעקבותיהן ציפיות מוגזמות, מחוסר שיתוף פעולה, מבריחה ברגע האמת ולרוב מסיטואציות שבהן קיימת אכזבה.
כאשר בני זוג מעוניינים בגירושין והם מגיעים אלינו לפיוס לגישור גירושין, הם לעיתים מביאים אתם את אותו חוסר אמון שאפיין את מערכת היחסים שלהם לשולחן הגישור.
מגשר הגירושין יבחין בחוסר אמון, אם בתגובות ואמירות של הצדדים האחד כלפי השני ואם במעשים בשטח שיצביעו על כך שבין הצדדים שורר נתק ומשבר אמון.
כששני הצדדים מגיעים לגישור גירושין, על מנת להגיע להסכם גירושין מוסכם, הם אמורים להגיע להבנות על סמך אמון מינימאלי שכל אחד יקיים את חלקו בהסכם. לרוב קיים אמון בסיסי וישנה תקווה וציפייה שככל שהדבר נוגע להסכם גירושין הצדדים מחויבים אליו ויקיימו אותו לאחר שיאושר בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני.
עם זאת, במידה וקיים משבר אמון חריף בין הצדדים, הדבר מחלחל לשולחן הגישור גירושין ובין היתר גורם לקשיים רבים ואף עלול למנוע התקדמות בגישור.
מגשר גירושין מיומן נדרש להבחין שמדובר בחוסר אמון מהותי שמסכל כל התקדמות בגישור, ולכן עליו לשקם את האמון הבסיסי בין הצדדים, על מנת שיוכלו להגיע להבנות.
אנחנו בפיוס, משתמשים במספר כלים מעולם הגישור והאימון, על מנת לבנות אמון בסיסי שיאפשר לבני הזוג להתקדם ולהגיע להבנות וגם לסייע להם לעמוד מאחורי ההתחייבויות.
כלי אחד שהוא מאוד אפקטיבי, הוא יצירת מציאות שבה בני הזוג, מגיעים להבנות זמניות או קבועות והם כבר במהלך פגישות הגישור מתחילים ליישם אותן. כך כל אחד מהצדדים, רואה שהצד השני עומד בהתחייבויותיו בניגוד להתנהלותו בעבר.
כיצד שיקמנו את האמון בין בני זוג שהגיעו אלינו לגישור גירושין:
דוגמא מצוינות לכך, היא זוג נשוי בסביבות תחילת שנות הארבעים לחייהם עם שני ילדים בני שבע ועשר, שהגיע אלינו לפיוס והיה קיים ביניהם חוסר אמון בכל הקשר להתנהלות עם הילדים.
האב היה מעוניין בזמני שהות בימים שני ורביעי, בהם הוא ייקח את הילדים מבית האם בשעות אחר הצהריים ויחזירם ביום המחרת למוסדות החינוך, זאת אומרת פעמיים בשבוע הילדים ילונו אצלו וכל סוף שבוע שני.
האישה התנגדה לכך וטענה, שכיום הבעל כמעט ולא מסייע לה בגידול הילדים, הוא חוזר מאוחר הביתה, לא מגיע לאספות הורים, לא לוקח אותם לחוגים וכל נטל הגידול שלהם עליה ולכן היא לא מאמינה שאחרי שהתגרשו הוא יעמוד בזמני השהות שהציע והדבר יגרום סבל ואכזבה לילדים.